<h1>סמ"ג לאוין סימן י"ג</h1>
<h2>דף ה:</h2>
הפורש מן התורה אפילו זקן מופלג עובר בלא תעשה שנא' (דברים ד' ט') ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך והודעתם לבניך ולבני בניך ותנן במסכת אבות (פ"ג מ"י) כל השוכח דבר אחד ממשנתו מעלה עליו הכתוב כאילו מתחייב בנפשו שנאמר השמר לך ושמור נפשך מאד פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך, יכול אפילו תקפה עליו משנתו תלמוד לומר ופן יסורו מלבבך הא אינו מתחייב עד שישב ויסירם מלבו, ובפרק שתי הלחם (מנחות צ"ט ב') אמרינן שעובר בשני לאוין שהרי כל מקום שנא' השמר פן ואל אינו אלא לא תעשה (עי' יראים סי' שנ"ט). גרסינן בפרק קמא דכתובות (ה' ב') תנו רבנן אל ישמיע אדם לאזניו דברים בטלים מפני שהם נכוות תחילה לאברים, וביומא פרק קמא (י"ט ב') גרסינן אמר רבא השח שיחת חולין עובר בעשה דתנו רבנן ודברת בם ולא בתפלה ודברת בם ולא בדברים אחרים, פירש רב אחאי (שאלתות ואתחנן קמ"ג) [בדברי] תורה בקול רם אבל תפלה בלחש שנ' (שמואל א' א' י"ג) וקולה לא ישמע, ובירושלמי (ברכות פ"ב ה"א) מפרש בקרית שמע אתה יכול לדבר בין הפרקים, ולא בתפלה כלל (ברכות י"ג א' תד"ה ובאמצע). גרסינן בפרק ג' דיומא (ל"ח ב') אמ' רב כל המשכח דבר אחד מתלמודו גורם גלות לבניו שנאמר (הושע ד' ו') ותשכח תורת א-להיך אשכח בניך גם אני, א"ר אבהו אף מורידין אותו מגדלותו שנאמר (שם) כי אתה הדעת מאסת ואמאסך מכהן לי.
